הכאב היה ממש ממש חזק. כמו סכין חד התקוע בגב התחתון , שעם כל תזוזה קטנה מקרין לאורך העכוז והרגל ומזכיר לי שהוא קיים.
לא יכולתי לזוז, כל תנועה, קפיצה, הסבה לי כאבי תופת.
כמי שסובל מידי פעם מכאב בגב התחתון ידעתי שהכאב הפעם שונה באופיו ועוצמתו. כרופא ידעתי שפרץ לו בגב דיסק, מה שהוכח אחר כך בהדמיה כנכון.
כאב כזה מעורר אצל אנשים פעילים ועצמאים כמוני תחושת כעס ואשמה. למה זה קרה לי? מה לא עשיתי נכון? איפה באימוני היוגה והריצה לא הייתי קשוב לגוף, לאיפה שאני נמצא?, איפה ניסיתי להגיע רחוק מדי?
ואולי זו אשמתו של משהו אחר – מאמן הריצה שהעמיס עליי באימונים, מורה יוגה שהקרין מהאמביציה והפרפקציוניזם שלו, או שמא המתח בעבודה הכרוכה בשעות רבות של ריכוז ועמידה ליד שולחן הניתוחים.
הכעס, האשמה והמוגבלות הפיזית מובילים לאי ודאות ועצב.
יכול להיות שלא אוכל לתרגל יותר? לרוץ? לקפוץ? כמתרגל ותיק מצאתי את עצמי מתבונן על הכאב. מה זה בכלל הכאב הזה והיכן הוא נחווה. ומיהו זה החווה את הכאב כפי שהוא. ואם הכאב הינו תחושה כמו כל התחושות האחרות, האם הפרשנות שלי לאותה תחושה והניסיון למגר את אותו כאב הם הנותנים לכאב את עוצמתו.
החלטתי להרפות מהמאמץ להילחם בכאב, להרפות מהניסיון הספציפי להפחית את הכאב. החלטתי להתבונן בו, להיות איתו במגע טהור ונקי בלי כל פחד ובלי כל הקשרים שליליים. החלטתי לקבל את הכאב כמו שהוא, לאפשר לו להיות נוכח כמורה שבא ללמד אותי משהו בדרך החיים.
בכל פעם שהופיע כאב חד, נשמתי למקום הכאב כפי שאני עושה בעת תרגול היוגה.
אמנם לא יכולתי בשלב זה לחזור לתרגול, אבל לנשום נשימה מודעת, שלווה- נשיפה – שאיפה – נשיפה – שאיפה , יכולתי.
גיליתי שלגוף חוכמה ישירה, לא מתחכמת המדברת את שפת התחושות. תחושות הגוף הן תמיד אוטנטיות, תמיד באות וחולפות. המוח הינו מתוחכם יותר, ממשיג כל דבר למילים ולמילים יש הקשרים ופרשנויות ומנגנוני הגנה ומיסוך המעכבים מגע נקי עם התחושות. החלטתי להיענות לגוף ולנוח בשקט, ללא כעס ותסכול – עד שאוכל לנוע יותר.
לאט ובהדרגה, אף שכאב עדין היה שם חזרתי לתרגל יוגה. גיליתי מהי סובלנות לגוף מחלים וחמלה בכלל, גיליתי את הכוח של התודעה השקטה והרגועה המופעלת בזמן תרגול היוגה להקל על הכאב ואף גוף לרפא.
החזרה לתרגול מודע וקשוב ביוגה אפשרה לי להוות הרפיה מכאב עוצמתי, מתיש ומדכא שהפריע לי לראות את המציאות כפי שהיא.
החזרה לתרגול היוגה אפשרה לי לראות את עצמי, גופי וכאבי באופן רחב ומרגיע יותר בתוך העולם, אפשר לי לחוש על גופי את כוח הריפוי של התודעה.
שנה טובה, איציק