סאפ ויוגה – העומק מגיע מהרפיית האחיזה
מפגשים פרטניים ובזוגות בחוף צוקי ים/ שושנת העמקים עם אילן קפלנר ולימור תמיר.
גלישת הפאדל בורד או הסאפ (SUP – Stand Up Puddle Board), הינה ענף ספורט שבעשור האחרון התפתח בקצב המהיר ביותר בעולם. ה SUP הינו גלשן גדול, מזכיר מעט את ה"חסקה", עליו עומד הגולש כשהוא אוחז משוט חד צדדי. בעזרת הסאפ ניתן לחתור, לגלוש על גלים, לטייל לאורך חופים ונהרות, לתרגל יוגה.
היתרון הבולט ביותר בסאפ, מעבר להיותו כלי שימושי למטרות שונות ומגוונות, הוא הקלות היחסית בה יכול כמעט כל אדם ללמוד את הכלי ולהצליח ולהנות ממנו: מילד בן 7 ועד נשים וגברים בני 70, מספורטאי אולימפי ועד אדם עם מוגבלות פיזית, מגולש מנוסה ועד אדם שמעולם לא התנסה בספורט ימי. כולם יוכלו לחוות את הים מנקודת מבטם של גולשים ושייטים ולהנות ממנו.
בארץ הענף גדל בקצב מסחרר בארבעת השנים האחרונות. עשרות מועדונים, קבוצות חתירה, מחתרים עממיים ותחרויות נוצרות ומוצעות לקהל הרחב, והפוטנציאל להתפתחות עצום.
החיבור בין הסאפ לבין היוגה תומך ומאתגר באופן מושלם את שני הצדדים. במאמר זה נסקור בקצרה את המשמעויות של התרגול על המים.
הקבלה שבחוסר השליטה
עולם המים מפגיש ומציף את העולם הרגשי והמנטאלי שלנו. כשתרגול היוגה משולב, האלמנט של מים ורגשות מקבל רובד עמוק ומועצם של חקירה עצמית והתבוננות פנימה.
הדינאמיות והאינסופיות של הים, מובילים לתחושה של חוסר שליטה ופחד אל מול הלא נודע, קרקע לא יציבה. אנחנו פוגשים את עצמינו כפי שאנחנו כרגע, ללא יכולת להסוות או להסתיר מעצמינו דבר. בסיטואציה הזו המתרגל עומד בפני האתגר שבשחרור הצורך בשליטה ושחרור הנוקשות והדריכות.
התמסרות למצב של חוסר שליטה מתוך בחירה טומנת בחובה הצלחה והנאה מחוויית התרגול.
הסביבה השונה שמספקים הים והגלשן לתרגול היוגה, עשויה להעמיק את ההיכרות שלנו המתרגלים, עם התנהלותנו בחיי היום יום. התנוחות אינן בטוחות ויציבות, והתוצאה של מעידה מהתנוחה היא בדרך כלל נפילה למים, עלייה לגלשן וחידוש התרגול. האופן בו המתרגל מקבל את התהליך ואת האפשרות ליפול למים, עד כמה הוא משחרר את הפחד מהנפילה ומפנה מקום להומור וקלילות להיות חלק מהתרגול ומהנפילות, מרמז על ההתייחסות למעידות ולטעויות בחיי היום יום ולמידת הסלחנות שלנו כלפי עצמנו.
איכות התרגול על הגלשן
התרגול על הסאפ מחייב את המתרגל לבחון בכל פעם מחדש את איכות התרגול. הנשימה, הדיוק, האיזון, ההשתרשות, המבט, האיסוף של שרירי הליבה והשרירים המייצבים בתנוחות על הסאפ מקבלים משמעות נוספת ועמוקה מתרגול על קרקע יציבה. המים שמספקים לנו קרקע דינאמית ובלתי צפויה והגלשן עליו אנו מתרגלים, נותנים משוב מיידי לחוסר דיוק באחד מהפרמטרים הנ"ל ועשויים מהר מאוד להוציא את המתרגל מאיזון ולהפילו למים. התרגול על הגלשן מספק מראה מדוייקת עבור המתרגל: לדוגמא בתנוחת ה"אדאומוקה" ("כלב מביט מטה"), אם לא אשתרש באופן שווה עם שני הצדדים הגלשן יטה לצד עליו יהיה כובד המשקל ואמצא עצמי מייד במים. תנוחת ה"עץ" הנחשבת למאתגרת ביותר על הסאפ, תתאפשר אך ורק בזכות מיקוד עצום של המבט, נשימה מודעת, דיוק באיזון ואיסוף מירבי של שרירי הליבה.
התכנסות מיידית וטבעית למצב מדיטטיבי
אם לעיתים בתרגול יבשתי מחשבותינו נודדות החוצה מן המזרן ומן הסטודיו ואנחנו מתרגלים תרגול פיזי כשהגופים האחרים "עדיין לא הגיעו לתרגול", הרי שבתרגול יוגה על הגלשן במים אנחנו נקראים להתנתקות מהתרחשויות הסביבה. האיזון של הגלשן בעזרת הגוף הנע בגמישות אך בנחישות, מתוך הפעלת מסת שריר עם איכות תנועתית מעודנת, מלווה בנשימה מודעת, רכה, מדודה ומחושבת, מכניסים באופן אינסטנטיבי את ההכרה למצב מדיטטיבי.
התכנסות פנימה יחד עם העוצמה של רחש המים ותנועתם המערסלת של הגלים מוביל לניתוק מכול מה שאיננו קיים כרגע. המתרגל שרוי בחוויה של אינסופיות עם הטבע הפנימי והחיצוני.
ייצוב וחיזוק המרכז
פעולת החתירה מערבת את שריר הגב הרחיב, המכסה את האזור המותני וכן את המחצית התחתונה של האזור החזי. תחילתו של השריר בסיבים גידיים המחוברים לזיזים של שש החוליות התחתונות (T6-T12), לחיתולית המותניים והגב ולארבעת הצלעות התחתונות, אליהן גם מחוברת קרקעית האגן. מכאן שבעת החתירה על הגלשן, מתוך שמירה על ליבה ואגן מיוצבים, פרישת כפות הרגליים והשתרשותן, מתבצע איסוף מקסימילי ודי אוטומטי של מרכז הגוף וקרקעית האגן.
אקט פשוט לכאורה של עמידה או חתירה על הגלשן, הוא בעצם עבודה קונסטנטיבית של ייצוב וחיזוק המרכז. עוגן ומקור כוח לחיבור ליכולות , פיזיות מנטאליות ורגשיות .